ירושה ודעה כתובה
אנו נוטים להשתמש במושג ירושה, כאשר תכונת אופי מסוימת, דומה לתכונה אצל ההורים, או מראה דומה. בעקרון, בהגדרתה מבחינה משפטית, מתייחסת לנכסים שאדם מוריש לאחר פטירתו, והללו יכולים להיות כספים, השקעות, תכשיטים, רכבים, אוספים וכמובן נדל”ן.
ההבדל בין ירושה לצוואה
צוואה משמעה מסמך משפטי, שבו מפרט הנפטר את רצונו לגבי חלוקת רכושו, לאחר מותו.
ירושה לעומת זאת, היא קבלת רכוש מנפטר. במידה ולנפטר קיימת צוואה, היא זו שתנחה לגבי חלוקת הרכוש, ובמידה ולא קיימת צוואה, הרכוש יחולק על פי חוק.
ירושה חומרית
חשובה לאנשים מבוגרים, היות ויתכן ויש לה ערך סנטימנטלי או שהיא עוברת מדור לדור. היא משמעותית בתהליך הפרידה והאובדן וההתמודדות עימם, ואין לה קשר לרקע חברתי, כלכלי או תרבותי.
מניעי הירושה
ישנם הגורסים, כי היורש תורם ליורשים, מבלי לצפות לדבר תמורה מתוך תחושת אלטרואיזם.
אחרים סוברים, כי היורש משתמש ברכושו, בכדי “לסחוט” טיפול בגיל הקשיש ועל כן היא הופכת לירושת מותנית.
אין ספק כי המניעים הכרוכים בהעברת ירושה, מצביעים על בעיות משפחתיות סביבה.
חוק הירושה הישראלי
חוקי הירושה בישראל, מסדירים את חלוקת רכושו של נפטר, בלא צוואה המורה אחרת.
על פי החוק, בן זוגו של הנפטר יקבל את כל המיטלטלין וכלי הרכב, וכל היתר, מתחלק באופן שמחציתם ניתנים לבן הזוג והשאר לילדים.
במידה ולא היו לנפטר ילדים, יקבל בן הזוג שני שלישים, ושליש יועבר לאחיו.
פוליסות ביטוח והשקעות כספיות, יועברו למוטבים המופיעים במסמכים שנחתמו, גם אם קיימת צוואה המורה אחרת.
על פי חוק האפוטרופסות בישראל, ימונה אפוטרופוס לילדים ולחסרי ישע, אלא אם קיימת צוואה, המורה על אפוטרופוס ספציפי, שהמנוח ייעד.
המרכז למתגרש, עוסקת גם במתן ייעוץ מקצועי ומשפטי, בנושא ירושות, על כל היבטיהן.
הטיפול בירושה
חוק הירושה קובע כי עזבון המנוח, עובר ליורשיו. אך לא קיימת אפשרות לחלק את העזבון, ללא קבלת צו ירושה, המוכיח את זהותם של היורשים ואופן החלוקה.
האפוטרופוס הכללי הוא זה הממונה על ענייני ירושה, והסגנים שלו, אמונים בין היתר, על מתן צו ירושה.
חוק הירושה קובע כי גם בית דין רבני, רשאי לתת צו ירושה, בתנאי שכל המעורבים מסכימים לכך.
